אנחנו נמצאים בימים קשים מאד , מורכבים מכל הבחינות. שעת משבר שלא יכולנו להתכונן אליה.
ראשית צריך להכיר בכך שאנחנו בתוך מציאות לא נורמלית. טראומה לאומית, כוח אדם מגויס, שינוי סדרי
עדיפיות וילדים בבית. כל אחד מהגורמים האלו הוא גורם שמשבש את המערכת ומייצר אתגרים.
החוסן הכלכלי של המדינה חייב להישמר, זאת לצ ד החוסן הנפשי והלאומי של כולנו ולכן לצד הכאב הבלתי
נתפס, רוב הארגונים ממשיכים לפעול, גם אם לא במתכונת אופטימלית.
אז מה כן אפשר לעשות עכשיו ?
איך מנהלים עכשיו, נכון?
1. שומרים על החוסן האישי שלכם כמנהלים
כמנהלים יש לכם אתגר כפול. לנהל את עצמכם ואת העובדים שלכם.
חשוב שתדאגו לצרכים הבסיסיים שלכם. (פיזיים רגשיים ורוחניים)
המערכת הרגשית עכשיו זקוקה ליציבות ולדלק,כדי שתוכלו להיות שם עבור אחרים לאורך זמן.
בקשת עזרה– גם למנהלים מותר לבקש עזרה, גם מהצוות שלהם (באופן נקו דתי כמובן)
לדוג': יש לי עומס של משימות, אני לא יכולה להתמודד עם זה לבד, חייבת את העזרה שלכם.
תסמכו על העובדים שלכם שיש להם את המסוגלת והיכולת להירתם ולעשות, גם עבורכם.
זה גם מנרמל את הקושי וגם יתן להם תחושה של נתינה ושל חלק.
2. העובדים שלכם יזכרו את האופן שבו אתם והארגון שלכם התנהלתם בשעת משבר
בעז"ה )נקווה שבקרוב( התקופה הקשה הזו תעבור. האופן שבו אתם והארגון שלכם מתנהלים
עכשיו הוא שעת מבחן למנהיגות שלכם, לעבודת צוות, לעזרה ההדדית, לחוסן שלכם, האישי
והארגוני. לכן, עם כל השבר והכאב הנורא, יש לכ ם תפקי ד שהוא אחראי ומשמעותי מאד וישפיע
על הארגון שלכם בעתיד.
3. מיפוי– מה דחוף, על מה אפשר לוותר, מה היום ומה שבוע הבא
את המיפוי מומלץ לעשות ביחד עם העובדים שלכם. זה מגביר את תחושת הלכידות וההבנה
שהמשימה היא לא שלכם בלב ד, אלא של כולם.
מתעדפים. מה דחוף? מה פחות. מה יכול לחכות ועל מה נחליט בהמשך.
4. הבנה ורגישות לצד עבודה עם תוצאות
נדרש מכם איזון עדין בין הבנה, רגישות, הכלה לבין עבודה עם תוצאות.
איך עושים את זה בפועל?
- מקדישים זמן ביום לשיתוף והכלה (הודעת בוקר לקבוצה/שיחות אישיות/כמה דק בזום)
- עולים לשלב הבא- מה אנחנו צריכים לעשות היום ? מה כן אפשר לעשות עכשיו
- משימות- קצרות וממוקדות (בזמן של הפרעת קשב אנחנו לא יכולים להכיל מורכבויות
ורשימות ארוכות)
- סוגרים את היום עם תוצאות. מה הספקנו היום? מה צריך לעשות מחר?
5. מציאת פתרונות קולקטיביים ופרסונליים –
זה הזמן לפתרונות יצירתיים וגמישים. אם עד עכשיו לא אפשרתם לעבוד מהבית, עכשיו זה הזמן
)בתנאי שזה מתאים לאופי העבודה(. תבקשו מהעובדים שלכם להציע מה יאפשר להם לעבוד.
לצד פתרונות שיכולים להתאים לכולם. חשוב להבין שאנשים מגיבים באופן שונה לטראומה
ונמצאים בסיטואציות שונות )אובדן של אדם קרוב/בעל במילואים( ולכן הפתרונות צריכים להיות
גם פרסונליים ומותאמים ליכולת ולמצב האישי של העוב ד.
- תקשרו את המצב, פנימה והחוצה
אנחנו בזמן משבר. לא רק בארגון שלכם, בכל מקום. אנשים זקוקים ליציבות כלשהיא, להבנה
אפילו חלקית של תמונת המציאות שלהם. גם אי ידיעה צריך לתקשר. תעדכנו את העובדים שלכם
מה קורה בארגון, מה מצופה מהם. וגם החוצה– תעדכנו את הספקים שיש עיכוב בהעברת
התשלום )כי כולם במילואים(, תעדכנו שיש דחייה בתחילת הלימודים. אנשים מגלים הבנה לנוכח
המצב, כל עוד תקשרו ועדכנו אותם על כך.
ולסיום –
אל תהיו לבד.
המחקרים מראים שאחד הגורמים שמגבירים חוסן הוא לכידות ושיתוף .
זה הזמן לחזק את הלכידות הארגונית שלכם בתוך הצוותים .
ולכם באופן אישי- אל תשכחו לשמור על איזונים (בית- עבודה, נתינה לדאגה לאחר, להיות-
לעשות) תתייעצו, תדברו עם קולגות ותבקשו עזרה בעת הצורך.
בתפילה לימים טובים!!
זהבה
אגב, אני משתפת מידי פעם פוסטים ותובנות בעולם של ניהול בקבוצת whatsapp שקטה כאן תוכלו להצטרף לקבוצה
